תנ"ך על הפרק - ישעיה לג - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

ישעיה לג

367 / 929
היום

הפרק

ה֣וֹי שׁוֹדֵ֗ד וְאַתָּה֙ לֹ֣א שָׁד֔וּד וּבוֹגֵ֖ד וְלֹא־בָ֣גְדוּ ב֑וֹ כַּהֲתִֽמְךָ֤ שׁוֹדֵד֙ תּוּשַּׁ֔ד כַּנְּלֹתְךָ֥ לִבְגֹּ֖ד יִבְגְּדוּ־בָֽךְ׃יְהוָ֥ה חָנֵּ֖נוּ לְךָ֣ קִוִּ֑ינוּ הֱיֵ֤ה זְרֹעָם֙ לַבְּקָרִ֔ים אַף־יְשׁוּעָתֵ֖נוּ בְּעֵ֥ת צָרָֽה׃מִקּ֣וֹל הָמ֔וֹן נָדְד֖וּ עַמִּ֑ים מֵר֣וֹמְמֻתֶ֔ךָ נָפְצ֖וּ גּוֹיִֽם׃וְאֻסַּ֣ף שְׁלַלְכֶ֔ם אֹ֖סֶף הֶֽחָסִ֑יל כְּמַשַּׁ֥ק גֵּבִ֖ים שׁוֹקֵ֥ק בּֽוֹ׃נִשְׂגָּ֣ב יְהוָ֔ה כִּ֥י שֹׁכֵ֖ן מָר֑וֹם מִלֵּ֣א צִיּ֔וֹן מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃וְהָיָה֙ אֱמוּנַ֣ת עִתֶּ֔יךָ חֹ֥סֶן יְשׁוּעֹ֖ת חָכְמַ֣ת וָדָ֑עַת יִרְאַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא אוֹצָרֽוֹ׃הֵ֚ן אֶרְאֶלָּ֔ם צָעֲק֖וּ חֻ֑צָה מַלְאֲכֵ֣י שָׁל֔וֹם מַ֖ר יִבְכָּיֽוּן׃נָשַׁ֣מּוּ מְסִלּ֔וֹת שָׁבַ֖ת עֹבֵ֣ר אֹ֑רַח הֵפֵ֤ר בְּרִית֙ מָאַ֣ס עָרִ֔ים לֹ֥א חָשַׁ֖ב אֱנֽוֹשׁ׃אָבַ֤ל אֻמְלְלָה֙ אָ֔רֶץ הֶחְפִּ֥יר לְבָנ֖וֹן קָמַ֑ל הָיָ֤ה הַשָּׁרוֹן֙ כָּֽעֲרָבָ֔ה וְנֹעֵ֥ר בָּשָׁ֖ן וְכַרְמֶֽל׃עַתָּ֥ה אָק֖וּם יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה עַתָּה֙ אֵֽרוֹמָ֔ם עַתָּ֖ה אֶנָּשֵֽׂא׃תַּהֲר֥וּ חֲשַׁ֖שׁ תֵּ֣לְדוּ קַ֑שׁ רוּחֲכֶ֕ם אֵ֖שׁ תֹּאכַלְכֶֽם׃וְהָי֥וּ עַמִּ֖ים מִשְׂרְפ֣וֹת שִׂ֑יד קוֹצִ֥ים כְּסוּחִ֖ים בָּאֵ֥שׁ יִצַּֽתּוּ׃שִׁמְע֥וּ רְחוֹקִ֖ים אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֑יתִי וּדְע֥וּ קְרוֹבִ֖ים גְּבֻרָתִֽי׃פָּחֲד֤וּ בְצִיּוֹן֙ חַטָּאִ֔ים אָחֲזָ֥ה רְעָדָ֖ה חֲנֵפִ֑ים מִ֣י ׀ יָג֣וּר לָ֗נוּ אֵ֚שׁ אוֹכֵלָ֔ה מִי־יָג֥וּר לָ֖נוּ מוֹקְדֵ֥י עוֹלָֽם׃הֹלֵ֣ךְ צְדָק֔וֹת וְדֹבֵ֖ר מֵֽישָׁרִ֑ים מֹאֵ֞ס בְּבֶ֣צַע מַעֲשַׁקּ֗וֹת נֹעֵ֤ר כַּפָּיו֙ מִתְּמֹ֣ךְ בַּשֹּׁ֔חַד אֹטֵ֤ם אָזְנוֹ֙ מִשְּׁמֹ֣עַ דָּמִ֔ים וְעֹצֵ֥ם עֵינָ֖יו מֵרְא֥וֹת בְּרָֽע׃ה֚וּא מְרוֹמִ֣ים יִשְׁכֹּ֔ן מְצָד֥וֹת סְלָעִ֖ים מִשְׂגַּבּ֑וֹ לַחְמ֣וֹ נִתָּ֔ן מֵימָ֖יו נֶאֱמָנִֽים׃מֶ֥לֶךְ בְּיָפְי֖וֹ תֶּחֱזֶ֣ינָה עֵינֶ֑יךָ תִּרְאֶ֖ינָה אֶ֥רֶץ מַרְחַקִּֽים׃לִבְּךָ֖ יֶהְגֶּ֣ה אֵימָ֑ה אַיֵּ֤ה סֹפֵר֙ אַיֵּ֣ה שֹׁקֵ֔ל אַיֵּ֖ה סֹפֵ֥ר אֶת־הַמִּגְדָּלִֽים׃אֶת־עַ֥ם נוֹעָ֖ז לֹ֣א תִרְאֶ֑ה עַ֣ם עִמְקֵ֤י שָׂפָה֙ מִשְּׁמ֔וֹעַ נִלְעַ֥ג לָשׁ֖וֹן אֵ֥ין בִּינָֽה׃חֲזֵ֣ה צִיּ֔וֹן קִרְיַ֖ת מֽוֹעֲדֵ֑נוּ עֵינֶיךָ֩ תִרְאֶ֨ינָה יְרוּשָׁלִַ֜ם נָוֶ֣ה שַׁאֲנָ֗ן אֹ֤הֶל בַּל־יִצְעָן֙ בַּל־יִסַּ֤ע יְתֵֽדֹתָיו֙ לָנֶ֔צַח וְכָל־חֲבָלָ֖יו בַּל־יִנָּתֵֽקוּ׃כִּ֣י אִם־שָׁ֞ם אַדִּ֤יר יְהוָה֙ לָ֔נוּ מְקוֹם־נְהָרִ֥ים יְאֹרִ֖ים רַחֲבֵ֣י יָדָ֑יִם בַּל־תֵּ֤לֶךְ בּוֹ֙ אֳנִי־שַׁ֔יִט וְצִ֥י אַדִּ֖יר לֹ֥א יַעַבְרֶֽנּוּ׃כִּ֤י יְהוָה֙ שֹׁפְטֵ֔נוּ יְהוָ֖ה מְחֹקְקֵ֑נוּ יְהוָ֥ה מַלְכֵּ֖נוּ ה֥וּא יוֹשִׁיעֵֽנוּ׃נִטְּשׁ֖וּ חֲבָלָ֑יִךְ בַּל־יְחַזְּק֤וּ כֵן־תָּרְנָם֙ בַּל־פָּ֣רְשׂוּ נֵ֔ס אָ֣ז חֻלַּ֤ק עַֽד־שָׁלָל֙ מַרְבֶּ֔ה פִּסְחִ֖ים בָּ֥זְזוּ בַֽז׃וּבַל־יֹאמַ֥ר שָׁכֵ֖ן חָלִ֑יתִי הָעָ֛ם הַיֹּשֵׁ֥ב בָּ֖הּ נְשֻׂ֥א עָוֺֽן׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ה' חננו לך קוינו וכו'. אפשר במ"ש רז"ל בילקוט תהלים רמז תשל"ו אפי' אין ביד ישראל אלא הקווי כדאי הם לגאולה בשכר הקווי וכו' ע"ש וז"ש ה' מדת רחמים חננו תחון ותרחם עלינו הגם שאין בנו מעשים תחון עלינו בעבור כי לך קוינו ויש בידינו קיווי. היה זרועם לבקרים שהם שעות חסד ורחמים. אף ישועתנו בעת צרה שכבר הצרה בעולם ידענו כי קודם הצרה כבר גזרת הישועה כמשז"ל: והיה אמונת עתך וכו'. רז"ל דרשוהו על ששה סדרי משנה אמונת סדר זרעים עתך סדר מועד חסן סדר נשים ישועות סדר נזיקין חכמת סדר קדשים ודעת סדר טהרות והגם שלומד כלהו סדרי אי יראת ה' היא אוצרו וכו'. ואפשר לומר דהמשניות הם נגד מ' ולכך הם ששה נגד ו' רומז לקב"ה ליחד קובה"ו. וכן תורה שבכתב נגד הקב"ה והיא ה' חומשים נגד ה' הרומז לשכינה לרמוז יחוד קבה"ו. תורה שבכתב עם תורה שבע"פ ותורה שבע"פ עם תורה שבכתב. ומאחר דתורה שבע"פ שהיא המשניות הם נגד מ' והיא נקראת יראת ה' לז"א דגם שילמוד ו' סדרי משנה צריך יראת ה' היא אוצרו כי השכינה נקראת יראת ה' היא אוצרו אוצר ו' הרומז להקב"ה. ואמרו רז"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם דבזכות המשניות תבא הגאולה. ואפשר דהבטחתנו הוא שיגאלנו לכבוד שמ"ו שהיא השכינה ועמה נגאל אנחנו ולכן הלימוד במשניות שהוא כנגד השכינה מרבה השפע בשכינה ותהיה גאולה כ"י לשכינה ועמה תהיה גאולה לנו. ויש לרמוז והיה אמונת עתך ס"ת גימטריא משיח בן דוד עם הכולל שם רמז והן מספר בס"ת משיח בן דוד דבזכות קריאת המשניות יצמיח קרן משיח בן דוד ויהיה עילוי לשכינה שיתחברו ויתיחדו תורה שבכתב עם תורה שבעל פה ובא לציון גואל במהרה בימינו: הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. פירש רבינו האר"י זצ"ל כי אור מחצב הנשמות סמוך לאורות ואח"כ אור מחצב המלאכים וזהו צעקו חוצה שהם חוצה ממחצב הנשמות ובזה פי' בעניותי משז"ל שאמרו המלאכים כשעלה משה למרום מה לילוד אשה בינינו ר"ל תינח הנשמות שהם בין האורות [ובינינו] אבל עתה גם גוף ילוד אשה בינינו דייקא קודם לנו. והשיב הקב"ה לקבל תורה בא ור"ל גופו הוא נשמה וזה רמז פ' בשגם הוא בשר בשגם גימטריא משה רומז לנשמתו העליונה הוא בשר גם בשרו וגופו הוא בחינת משה שהוא נשמה: ועוצם עיניו מראות ברע וכו'. אפשר במ"ש הרב כלי יקר פ' בראשית על פסוק ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים דזה מחלוקת בין יצה"ר ובין יצה"ט בכל חטא כי היצה"ט מבטיח לאדם שכר רוחני לעוה"ב. אמנם היצה"ר טוען כי הוא תכף מראה ההנאה בעוה"ז בעין וזהו ותרא האשה ראתה דברי הנחש וישרו בעיניה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים שתאוות העה"ז נראות לעין משא"כ חמדת העה"ב עין לא ראתה זהת"ד וז"ש ועוצם עיניו מראות עניני העה"ז שהם תענוגות נראות לעינים וז"ש מראות ברע אותיות ערב והוא מכיר כי ערב הוא ברע ועוצם עיניו לכן הנה שכרו מרומים ישכון בעה"ב מצדות סלעים משגבו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך